קטע מהספר "גיבורי-על והורמונים: להתנתק מהמסך. להתחבר שוב לחיים"

מאת: מלי אלקובי

הרצון והשאיפה לאיזון בין עבודה לחיים פרטיים אינו מובן מאליו. חלק גדול מהאוכלוסייה לא שואף כלל לאיזון. בדומה לנושא הבריאות, אנשים רבים לא מתייחסים לנושא האיזון אלא אם צצה בעיה של ממש, כמו משבר בחיי הנישואים, בעיה מול הילד או מקרה חמור בתחום הבריאותי. אנשים רבים שמים באופן שגרתי את המשפחה והתחביבים בעדיפות משנית, אחרי העבודה, ההצלחה המקצועית ופיתוח הקריירה ורק כשיש משבר מתפנים לטפל בבעיה.

העומס הרב בחיינו מאלץ אותנו לוותר על משהו. רובנו המכריע מוצא את עצמו מוותר על זמן משפחה, פעילות גופנית או בישול בריא ולא מוותר על עוד שעות עבודה – פשוט כי התרבות של מקום העבודה בעידן המודרני יוצרת סנקציות של ממש למי שהולך מוקדם הביתה או יוצא לחופשה. האם קרה לכם בעבר שהמנהל הישיר שלכם עטה על פניו פרצוף חמוץ רק למשמע הבקשה לחופשה שנתית של כמה ימים? רוב הסיכויים שהתשובה חיובית, אם הוא ומקום העבודה נטועים בפרדיגמות המקדשות את כמות ההשקעה בעבודה על חשבון כל דבר אחר.

מספיק המבט שהבוס שלכם זורק לעברכם אם אתם יוצאים בשעה מוקדמת יותר, כדי להשפיע על המעמד שלכם וגם על התחושות האישיות שלכם באשר להחלטה שעשיתם. הצורך בקביעת ישיבות בשעה מוקדמת רק בגללכם תבדיל אתכם בתור "הכבשה השחורה" של המשרד. העובדה שכולם נשארים עד מאוחר כל הזמן לא עוזרת גם היא. המבנה החברתי שנוצר הוא כזה המאפשר השקעה בעבודה, אבל גורר מחיר כבד בחיים הפרטיים.

ואז, אחרי יום עבודה קשה ועמוס, האם באמת תהיה לנו מוטיבציה לצאת לפארק עם הילדים, או לצאת בערב עם הבן/ת זוג? רוב הסיכויים שהתשובה שלילית. ברשימת המטרות שלנו, פעילות מהנה עם בני המשפחה נדחקת לתחתית הרשימה ולרוב נזנחת לחלוטין.

 

*

 

העולם דוחק אותנו בכל פעם לפינה אחרת – העבודה מלחיצה מדי אז אנחנו מוותרים על זמן משפחה, זמן המשפחה המועט מונע מאיתנו לשמור על בריאות מבחינת פעילות גופנית ותזונה, מה שמוביל אותנו ללחץ בקשר לבעיות בריאות מה שמוביל ללחץ בקשר לפרנסה ולעבודה. וחוזר חלילה.

יש גם כאלו שכן שואפים לאיזון בין העבודה לחיים הפרטיים לפני שמגיע המשבר. הבעיה של אנשים אלה היא הקושי לעמוד באתגרי העולם המודרני. הוא זה שמניח מכשולים, וירטואליים וממשיים, בדרך לאיזון. ההחלטות שלהם בדרך כלל נכונות ונמצאות בכיוון חיובי, אך הבעיה הגדולה היא חוסר היכולת שלהם לבצע אותן. החלטות כמו:
 

  • להגיע לפחות פעם בשבוע מוקדם הביתה.

  • לא לענות למיילים ולהודעות בקשר לעבודה בזמן שאתם בבית.

  • לקחת חופשה של שבוע כל כמה חודשים, ולבלות אותה רק עם המשפחה או החברים, בניתוק מוחלט.

  • להגיע הביתה לפני שהילדים הולכים לישון.

  • לא לעבוד בסופי שבוע.

  • להגיד לא לפרויקט נוסף כשאנחנו עמוסים מעל הראש.

 

אז למה באמת אנחנו נשארים ברמת ההחלטה ולא ברמת הביצוע? מה מונע מאיתנו לקום מהכיסא בארבע ולהגיע הביתה אל המשפחה? או להפסיק לקנות את החטיפים המלוחים והלא בריאים בסופרמרקט? הסיבה המרכזית היא היעדר אילוצים וגבולות.

לאחר כל פעם שאנחנו לא מצליחים להוציא לפועל אחת מהחלטות האלו, יש פרדיגמות שמשתרשת בנו. חוסר ההצלחה בעבר מוביל אותנו לחוסר יוזמה בהווה וכתוצאה מכך לפגיעה בעתיד.

כאן אנחנו חוזרים לפחד או לקיבעון שהפרדיגמה מטילה עלינו. אותו פחד שגרם לי לא להרצות באנגלית. הפרדיגמות שאומרות "אי אפשר באמת לאזן בין עבודה לחיים פרטיים", "אני אזלול עכשיו ואטפל בבעיות הבריאותיות אחר-כך" או "אני שונא פעילות גופנית", מוטמעות בנו כל כך חזק, עד שאנחנו מפחדים לשבור אותן ולצאת לדרך חדשה. ובשביל להתמודד עם פחד, צריך אמצעים חזקים.

רבים נכנענו לפרדיגמה הגדולה ביותר של תחום האיזון: "אי אפשר להצליח בקריירה מבלי להקריב את החיים הפרטיים". שלא לדבר על הפרדיגמה החדשה בתחום האיזון: "אין איזון בעידן המודרני – הכול מתערבב עם הכול".

בעיני, זה אחד המשפטים שהמציאו אנשים לא מאוזנים, שרוצים לתרץ לעצמם למה זה בסדר או למה אין ברירה. המציאות האמיתית שהמשפט הזה מנסה לשקף, היא שהעבודה והטלפון הנייד (עם מה שהוא מכיל) התערבבו עם הכול.

אבל יש מספר דברים קריטיים שאינם מתערבבים, עדיין. הילדים ובני הזוג שלכם לא נמצאים איתכם בעבודה ואתם לא מבלים איתם באמצע היום. מרביתכם עדיין לא עושים ספורט באמצע יום עבודה – ואם כן, זה בדרך כלל מאריך את היום שלכם בעבודה. במילים אחרות – העבודה נשארה טהורה, לא מתערבבת בדבר.

לעומת זאת, כשאתם מגיעים הביתה – העבודה והחיבור לרשתות חברתיות מתערבבים בכל פעילות כמעט בבית. ברחיצת הילד, בהשכבתו לישון, בבילוי עם חברים ובסופי שבוע. כך אנחנו ממשיכים להשקיע את חיינו בעבודה, ואומרים שלום לילדים שלנו רק בסופי שבוע, במקרה הטוב. רובנו, אם לא כולנו, ממש לא מממשים את הרצון והכמיהה ליותר חיים פרטיים ופחות עבודה.

 

*

 

מלבד הפרדיגמה הראשית והפרדיגמה החדשה, יש לנו סיבות נוספות לחוסר האיזון הזה. אם לא תמצאו את עצמכם בין המשפטים הבאים, שפר עליכם גורלכם וככל הנראה מצאתם תירוץ אחר ומקורי יותר לחוסר האיזון בחיים שלכם:

 

  • אין ברירה, על מנת להצליח בקריירה צריך להקריב דברים אחרים.

  • אני עובד קשה עם הרבה שעות נוספות, משמע אני חרוץ.

  • אני עסוק, משמע אני חשוב.

  • אני זמין גם מחוץ לשעות עבודתי, משמע אני מצוין, מקצוען ושרותי.

  • עובד נאמן שם את העבודה תמיד במקום הראשון.

  • אני עושה תפקיד נורא חשוב, הרבה אנשים תלויים בי, לכן אין לי ברירה.

  • אני לא יכול להרשות לעצמי ללכת בזמן לסידורים – זה לא לעניין כי תמיד יש עבודה לעשות.

  • על מנת לעמוד בלוחות זמנים חייבים לעבוד הרבה שעות.

  • אם לא אהיה בשטח כל הזמן העבודה לא תתבצע כמו שצריך.

  • אני לא אספיק אם אעבוד פחות.

  • לא ניתן לעבוד באופן גמיש במשרות בכירות.

  • אין ברירה, על מנת להיות הורה טוב ומשקיען צריך לוותר על קריירה.

  • אם אני יוצא מוקדם היום, מחר אני חייב להישאר עד מאוחר.

  • לא נורא... אני אפרוש מוקדם.

  • זה בשביל הילדים.

  • אין לי ברירה, במקצוע שבו אני עובד לא יהיה לעולם איזון.

  • אין מה לעשות, אני עובד במקום עבודה שלא מאפשר איזון.

  • אין ברירה, זה המחיר לרמת חיים גבוהה.

  • לא נורא... אני נח בחופשות.

  • העבודה היא התחביב שלי, אני מאוד נהנה, לכן זה בסדר שחיי מרוכזים בקריירה בלבד.

 

אם אמרתם לעצמכם את אחד מהמשפטים האלה בשנים האחרונות, אל דאגה. אתם בחברת הרוב המכריע של האוכלוסייה בעולם המודרני, אלה שמנסים להתמודד עם הרצון לשלב את החיים הפרטיים יחד עם משרות תובעניות ושוק עבודה משוגע.

ההבדל ביניכם לבין כל השאר הוא שהרצון שלכם הביא אתכם לחפש אחר דרכים יצירתיות להשגת האיזון. כמו הספר הזה, למשל, שילמד אתכם שיטה ברורה ופשוטה שתעזור לכם לנטרל את התירוצים ולעמוד ביעדים שלכם.

המטרה: להיות מאוזנים?

"

"

 

כל הזכויות שמורות

© תשע"ו 2016 מלי אלקובי

 

אין לשכפל,להעתיק,לצלם,להקליט,לתרגם,לאחסן במאגרי מידע,

לשדר או לקלוט בכל דרך או אמצעי אלקטרוני,

אופטי או מכני או אחר כל חלק שהוא מהחומר שבספר זה.

שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול בספר זה אסור בהחלט אלא ברשות מפורשת בכתב מהמו"ל.

​© 2014 by Dynamix - Work Life Balance.

  All rights reserved.